Baba Kama
Daf 5a
הִכְשַׁרְתִּי בְּמִקְצָת נִזְקוֹ כְּהֶכְשֵׁר כָּל נִזְקוֹ. זֶה הַבּוֹר. דְּתַנֵּי. חָפַר בּוֹר עֲשָׂרָה טְפָחִים וּבָא אַחֵר וְעָמַק בּוֹ טֶפַח הָאַחֲרוֹן חַייָב. רִבִּי אוֹמֵר. אַחַר הָאַחֲרוֹן לְמִיתָה וְאַחַר הָרִאשׁוֹן לִנְזָקִין. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. כֵּינִי מַתְנִיתָא. אַחַר אַחֲרוֹן לְמִיתָה וְאַחַר שְׁנֵיהֶן לִנְזָקִין. חָפַר בּוֹ עֲשָׂרָה טְפָחִים וּבָא אַחֵר וְסִייָדוֹ וְכִייָרוֹ שְׁנֵיהֶן חַייָבִין. מִפְּנֵי שֶׁסִייָדוֹ וְכִייָרוֹ יְהֵא חַייָב. בְּשֶׁאָמַר לוֹ. סוֹד אֶת הַ(בַּיִת) [בּוֹר] הַזֶּה וּקְנֵה אוֹתוֹ. דָּמַר רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. שְׁמִירַת נְזָקִין כִּשְׁמִירַת קִנְייָן. אָמַר רִבִּי סִימוֹן. תִּיפְתָּר בְּחוֹפֵר בַּחוֹלוֹת. דְּתַנֵּי. חָפַר זֶה עֲשָׂרָה וְזֶה עֲשָׂרָה זֶה עֶשְׂרִים וְזֶה עֶשְׂרִים זֶה מֵאָה וְזֶה מֵאָה כּוּלְּהֹן חַייָבִין. כַּמָּה שִׁיעוּרָן לְהָמִית. עֲשָׂרָה טְפָחִים. וּלְהַזִּיק. כָּל שֶׁהוּא. סוּמַכוֹס אוֹמֵר. 5a לְעוֹמְקוֹ שְׁלֹשָׁה וְרָחְבּוֹ אַרְבָּעָה. רִבִּי לָֽעְזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר. כִּמְלוֹאוֹ שֶׁלַּנּוֹפֵל. וּמָהוּ מְלוֹאוֹ שֶׁלַּנּוֹפֵל. אֲפִילוּ תַרְנְגוֹל וַאֲפִילוּ גָמָל.
Traduction
Pour avoir contribué un peu au dommage, est-il dit, il faudra payer le total, comme si on l’a causé entièrement''. Ceci concerne le fossé, dont il est dit (30)Ibid., ch. 6.: Si quelqu’un a creusé un fossé profond de 9 palmes et un autre vient creuser le dixième palme (31)Mesure réglementaire, qui entraîne la responsabilité du danger de mort., ce dernier sera responsable du dommage survenant; selon Rabbi, celui qui a creusé le dernier palme est cause de la mort, et celui qui a creusé les 9 premiers palmes est cause des dommages pouvant survenir à cette profondeur. Enfin R. Isaac rectifie ainsi cet enseignement: le dernier est cause de la mort survenue; mais le paiement dû pour le dommage est à répartir entre les deux. Si l’un a creusé le fossé jusqu’à dix palmes de profondeur, puis un autre l’a enduit de ciment et l’a consolidé, tous deux sont solidairement responsables des dégâts. Mais pourquoi le second est-il responsable (pour ce que l’autre a creusé)? Il s’agit du cas où le premier lui a dit de cimenter le fossé, de sorte que le second l’a acquis de cette façon (et il devient responsable); or, R. Amé a dit au nom de R. Eléazar: les objets pour lesquels il y a acquisition en fait de transaction suscitent aussi la responsabilité en cas de dommage. R. Simon justifie ainsi la responsabilité du second: il s’agit du cas où le premier a creusé le circuit (sans déblayer, opération faite par le second en cimentant le fossé); car on a enseigné (32)Ci-après, (4, 1).: Si deux individus ont creusé chacun le fossé de dix palmes, ou de vingt, ou chacun de cent palmes, ils sont tous responsables des dommages pouvant survenir. Quelle est la mesure de la profondeur pouvant entraîner danger de mort? Dix palmes; et, pour susciter un dommage, le moindre trou suffit. Somkos dit: en profondeur, le minimum sera de trois palmes, en largeur et longueur, 4 palmes. Selon R. Eléazar ha-Qapar, on adoptera pour mesure celle de l’objet animé qui y tombe, sans autre mesure précise, fut-il petit comme un poulet, ou grand comme un chameau.
Pnei Moshe non traduit
זה הבור. דבמקצת נזק שהכשיר חייב בכולו כדתנא חפר בור ט' טפחים וכו' וכן הוא בתוספתא:
האחרון חייב. שהרי לא היה בו שיעור מיתה והוא השלים לשיעור:
ואחר הראשון לנזקין. שהרי הוא חפר תשעה ויש בו שיעור נזקין:
כיני מתניתא. כ''צ לגרוס בדברי רבי אחר שניהן לנזקין שאם הוזק בו השור ישלמו בין שניהן:
וסיידו וכיירו. שסדו בסיד ועשה בו איזה ציור וחיזוק:
שניהן חייבין. ובתוספתא גריס האחרון חייב וכן משמע לקמן:
יהא חייב. ואמאי הרי הראשון חפר בו עשרה:
בשאמר לו סוד וכו'. והילכך הוא קנה ושלו הוא והוא חייב עליו:
שמירת נזקין כשמירת קנין. דברים שקונים בהן לקנין מו''מ קונין ג''כ לענין שמירת נזקין שיהא חייב עליו:
א''ר סימון. אפילו תימא כשלא אמר לו לקנות ותיפתר בשחפר הראשון בחולות ולא היה בו חיזוק ולפיכך האחרון שסיידו וכיירו ועשה בו חיזוק הוא חייב:
דתני חפר וכו'. וזה סייעתא שאם היה במעשה הראשון כדי שיעור מיתה אז הוא ג''כ חייב:
כמה שיעורן. אבור בעלמא קאי ולפרש כמה יהא בעמקו ויהיה בו שיעור היזק:
לעומקו וכו'. צריך שיהא בו עומק שלשה וארכו ורחבו ארבעה טפחים ואז הוא שיעור היזק:
כמלואו של נופל. וקס''ד לפי ערך הבעל חי שנופל בו ויוכל ליזוק והיינו דקא מתמה ומהו מלואו של נופל א''כ נתת דבריך לשיעורין דלב''ח קטן די בחפירה כל שהוא ולגדול לפי גדלו:
אפילו תרנגול אפי' גמל. כלומר הכל אחד אם יש בו כדי ליזוק בעל חי קטן כמו תרנגול חייב גם על היזק גמל ומלואו של נופל דקאמר אם יש בו מלואו של איזה נופל דלפעמים אף הגמל יוכל ליזוק בו:
Baba Kama
Daf 5b
פִּיסְקָא. נְכָסִין שֶׁאֵין בָּהֶן מְעִילָה. דְּתַנֵּי. הַנְּכָסִין הַלָּלוּ נִיקְנִין עִם נְכָסִין שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מְעִילָה. רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. דְּרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי הִיא. דְּתַנֵּי. וּמָעֲלָה מַעַל בַּי֨י. רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי אוֹמֵר. לְהָבִיא קֳדָשִׁים קַלִּין. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר. לְהָבִיא אֶת הַשְּׁלָמִים. אַבָּא יוֹסֵי בֶּן דּוֹסַאי אוֹמֵר. לֹא הָיָה בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר אֶלָּא עַל הַבְּכוֹר בִּלְבַד. וּמַה בֵינֵיהוֹן. מָאן דָּמַר שְׁלָמִים כָּל שֶּׁכֵּן מַעֲשֵׂר. וּמָאן דָּמַר מַעֲשֵׂר הָא בְּכוֹר לֹא. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֶחָד קָדְשֵׁי קָדָשִׁים וְאֶחָד קֳדָשִׁים קַלִּין. קֳדָשִׁים שֶׁחַייָב בָּאַחֵרָיוּתֶן קוֹרֵא אֲנִי בָהֶן בָּעֲמִיתוֹ וְכִיחֵשׁ. 5b וְשֶׁאֵינוֹ חַייָב בָּאַחֵרָיוּתֶן קוֹרֵא אֲנִי בָהֶן בַּי֨י וְכִיחֵשׁ. רַב הוּנָא אָמַר. אֶחָד קֳדָשִׁים כְּשֵׁירִין וְאֶחָד קֳדָשִׁים פְּסוּלִין. קֳדָשִׁים שֶׁחַייָב בָּאַחֵרָיוּתֶן אֲפִילוּ הֵן לַי֨י קוֹרֵא אֲנִי בָהֶן בָּעֲמִיתוֹ וְכִיחֵשׁ וְשֶׁאֵינוֹ חַייָב בָּאַחֵרָיוּתֶן קוֹרֵא אֲנִי בָהֶן בַּי֨י וְכִיחֵשׁ וְלֹא בָּעֲמִיתוֹ וְכִיחֵשׁ.
Traduction
Les biens pour lesquels il n’y a pas de prévarication'', dit la Mishna. D’où vient une telle distinction? Ces biens ne sont-ils pas susceptibles d’être entraînés aussi bien que les consécrations graves, pour lesquelles (en cas d’usage) il y a prévarication? Cet avis, dit R. Juda, au nom de R. Samuel, doit être à R. Yossé le Galiléen, car il a été dit (33)Torath Cohanim, section Wayiqra, ch. 22. de l’expression redondante (Lv 5, 21), et aura commis une prévarication à l’Eternel, on infère, selon R. Yossé le Galiléen, que les saintetés secondaires y sont comprises; selon Ben Azaï, on entend par là les sacrifices pacifiques. Aba Yossé b. Doustaï fait remarquer: Il eût suffit à Ben Azaï de dire que pour un premier rejeton on est aussi coupable de prévarication (si l’on en use). Et qu’importe au fond? (Toute les saintetés secondaires ne comptent-elles pas de même)? Le voici: en parlant de sacrifices pacifiques, la dîme y est englobée à plus forte raison (puisqu’elle comporte moins de cérémonie); tandis qu’en parlant du premier rejeton seul, la dîme n’y serait pas englobée (34)Elle comporte la difficulté d'être inamenable.. – On ne défère pas le serment pour certains objets, est-il dit, entr’autres pour les saintetés, non restituées. R. Simon distingue à ce sujet entre les saintetés qui entraînent la responsabilité du détenteur (35)''Celui qui a dit: '''' Je m'engage à offrir un sacrifice ''''.'' et celles qui ne l’entraînent pas (36)''Celui qui a employé les mots: '''' que ceci soit sacrifié ''''.'', à quoi l’on ajoute qu’il n’y a pas de différence entre les saintetés supérieures et secondaires (37)V. 3, (Shevuot 6, 7) ( 37b).. Seulement, pour les saintetés qui entraînent la responsabilité du détenteur en cas de perte, on pourra déférer le serment en vertu des termes bibliques (au sujet de la prestation de serment) (Lv Ibid.): S’il le nie à son prochain (un tel bien équivaut à une valeur privée); tandis qu’aux saintetés qui n’entraînent pas de responsabilités, on applique les mots: S’il nie envers l’Eternel (et il n’y a plus lieu de jurer). Cette même distinction, dit R. Houna, subsiste soit à l’égard des saintetés propres à servir au Temple, soit des distinctions devenues impropres; tout dépend de la question de responsabilité, et malgré la gravité de la consécration, qui fait dire qu’elle est à l’Eternel, on lui appliquera l’expression biblique: ''S’il a un objet de son prochain, qu’il renie, il devra jurer'' (malgré l’impropreté actuelle de la victime; le détenteur encourt encore la responsabilité); tandis qu’au cas d’irresponsabilité, on ne peut pas dire qu’il s’agisse d’un bien privé (et il n’y a pas lieu de jurer).
Pnei Moshe non traduit
דתני הנכסין הללו וכו'. לא נמצא זה לא במתני' ולא בברייתא ולא דין בשום מקום והך נקנין אינו לשון קנין כדאמרינן בעלמא אלא ל' נמשכין ונקנין וה''פ דהש''ס מתמה על דקתני במתני' נכסים שאין בהן מעילה חייבין בנזק ואמאי הא עכ''פ קדשים הן. וזהו דפריך דתני נכסים הללו במתני' שאין בהן מעילה ושייך בהן תשלומי נזק והלא ניקנין ונמשכין הן עם נכסים שיש בהן מעילה וכלומר דמאי שנא נכסים שאין בהן מעילה והן קדשים קלים מנכסים שיש בהן מעילה והן קדשי קדשים סוף סוף תרווייהו קודש הן וקרי ביה רעהו ולא של הקדש. והיותר נכון דגרסי' עם נכסין שאין בהן מעילה וכלומר דתליא נמי הכי דנכסים הללו של נזקין נקנין לחיוב דוקא עם נכסים שאין בהן מעילה ותוספתא היא בריש פ''ק:
רב יהודה וכו'. כלומר דמתני' דשמעינן דמחייב קדשים קלים בנזק דר' יוסי הגלילי הוא דשמעינן ליה דס''ל קדשים קלין ממון בעלים הן:
דתניא ברייתא ומעלה וגו'. בספרא פ' ויקרא גבי שבועות פקדון כתיב נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו בפקדון וגו':
להביא קדשים קלין. דכתיב בה' להביא אם הפקיד בהמ' קדשים קלים אצל חבירו וכפר ונשבע והודה משלם קרן וחומש ואע''ג דבקדשים אין נשבעין עליהן כדאמרינן בשבועות בקדשים קלין נשבעין דקרי' בהו בה' וכחש בעמיתו וכחש:
להביא את השלמים. קדשים קלין דקאמר ר''י הגלילי בשלמים קאמר:
ומה ביניהון. דע''כ אבא יוסי דקאמר על הבכור בלבד לא לאפוקי שלמים אתא דהשתא בכור שקדוש מרחם ממונו הוא שלמים מיבעיא:
מאן דאמר שלמים כ''ש מעשר. דהמעשר נמי קרב שלמים אבל אין דינו כשאר שלמים שהן טעונין סמיכה ונסכי' ותנופה חזה ושוק משא''כ במעש' ואם שאר שלמים ממונו הוא כ''ש מעשר:
ומאן דאמר בכור הא מעשר לא. דלגבי בכור מעשר חמור הוא דבכור נמכר הוא תם חי ובעל מום חי ושחוט ומעשר איכו נמכר כלל כדתנן בפ''ק דמעשר שני:
רבי שמעון אומר וכו'. מילתיה דר''ש הוא בשבועות בפ' שבועת הדיינין דתנן התם ואלו דברים שאין נשבעין עליהן העבדים וכו' וההקדשות ר''ש אומר קדשים שחייבין באחריותן נשבעין עליהן ושאינו חייב באחריותן אין נשבעין עליהן ואיידי דדריש לה מהאי קרא דלעיל מייתי ליה הכא:
ר''ש אומר אחד קדשי קדשים וכו'. הש''ס מפרש לדברי ר''ש שאין חילוק בין קדשי קדשים לקדשים קלים לדידיה בהאי דינא:
קדשים שחייבין באחריותן. שאמר הרי עלי ואם מתו או נגנבו חייב באחריותן:
קורא אני בהן בעמיתו וכחש. הך קרא בשבועת הפקדון כתיב ודיניה ג''כ כשבועת הדיינין בזה דמיירי התם. וקאמר דאם הוא חייב באחריותן קורא אני בהן שפיר בעמיתו וכחש ונשבעין עליהן:
ושאינו חייב באחריותן. שאמר הרי זו:
קורא אני בהן בה' וכחש. כלומר ולא בעמיתו וכחש לפי שאינן שלו ואין נשבעין עליהן:
אחד קדשים כשירין ואחד קדשים פסולין. רב הונא מפרש לדברי ר''ש דהא דקאמר סתם דברים שחייבין באחריותן לומר שאין חילוק בין קדשים כשירין לקדשים פסולין בזה שהדבר תלוי אם הוא חייב באחריותן אבל בקדשים קלין ס''ל דלעולם קרינן בהו בעמיתו ואפילו אינו חייב באחריותן וכרבי יוסי הגלילי:
אפי' הן לה'. כלומר שהן קדשי קדשים ואפי' עכשיו פסולין הן מעיקרא כולו לה' קאי ואפילו הכי הואיל וחייב באחריותן קורא אני בהן בעמיתו וכחש:
ולא בעמיתו וכחש. כלומר שאינו מקיים בהן בעמיתו וכחש ואין נשבעין עליהן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source